בּוֹר עִם תַּחְתִּית

"יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב?"
(מיכה שטרית. ציטוט של "פרדי" מתוך רדיו בלה בלה)

בּוֹר עִם תַּחְתִּית

מרגע שיצאנו לאוויר העולם התחלנו להתנסות במגוון רחב של חוויות. חלקן היו נעימות – אך חלקן גם פגעו והכאיבו: מישהו אמר משהו, או צעק עלינו, או התעלם מאיתנו, או עזב בפתאומיות. סביר להניח שאת אותו אירוע שכחנו, אבל האירוע פער בנו בור, והבור נשאר. נשאר פעור – ומלווה אותנו מאז, בתוך מערכות היחסים שלנו, בעבודה, עם חברים, ובכל מקום אליו אנחנו הולכים.

ל"בור" של כל אחד יש שם אחר. יש בור שנקרא "אני לא אהוב", יש בור ששמו "אני לא מספיק טובה", או "אני חסר ערך", או "אני לא ראויה". יש להם, לבורות השונים, גוונים שונים, אבל כולם במהותם דומים זה לזה. כולם קשורים איכשהו לפגיעה בערך העצמי או במידת האהבה העצמית, וכולם מעצבים את האישיות שלנו ואת דרך ההתנהלות שלנו בעולם.

להיות בן אדם זה להיות באופן תמידי במצב של חוסר שלמות

כשנולדנו המערך הנפשי שלנו היה שלם. אירועים כמו האירוע הזה החלו, באופן טבעי, לפעור בורות במארג השלם הזה וליצור חוסר שלמות. חוסר השלמות הזה הוא טבעי ומהווה חלק מ"עסקת-החבילה" של להיות בן אדם נורמלי ואנושי. ברגע שאנחנו מתחילים לחיות, החיים מותירים בנו את רישומם.

יחד עם זאת, לא תמיד קל לחיות עם הרישומים הללו בשלום. לא קל לחוש שלווים ונינוחים בתוך חוויה פנימית של חוסר שלמות. הבור שנפער יוצר תחושה מתמשכת של חוסר, ותחושה מתמשכת של כאב. זמזום שקט ותמידי של חוסר מכאיב.

משום כך, מרגע שנפער בנו הבור, יצא כל אחד מאיתנו למסע לא-מודע שמטרתו למלא את הבור ולהפסיק את אי השקט הזה. אנחנו מחפשים חוויה של אהבה – ומוצאים אותה במערכת יחסים זוגית, ביחסים עם בני משפחה ועם חברים. אנחנו מחפשים חוויה של הערכה – ומוצאים אותה בקריירה מצליחה, בפעילות חברתית כזו או אחרת.

ממלאים את הבור אבל שוכחים לבנות לו תחתית

על פני השטח זה נשמע טוב. היכן מתחילה הבעיה? היא מתחילה כאשר ניסיונות המילוי הללו לא באמת מצליחים להשקיט את הזמזום של אי השקט והכאב. כאשר הם ממשיכים למרות שמצאנו בן זוג ולמרות שיצרנו קריירה מצליחה.

כל זה קורה כאשר אנחנו מכוונים את עצמנו אך ורק למילוי הבור, אבל מבלי לייצר לו תחתית במקביל. ה"תחתית" היא תשתית שתקלוט את אותה חוויה חיצונית. למשל, תחושה פנימית של אהבה עצמית, שתצליח לקלוט ולהחזיק את מה שהחוויה החיצונית של אהבה מעניקה לנו. או למשל, אמונה פנימית של "אני מוצלח" שתקלוט ותחזיק חוויה חיצונית של הצלחה בפרוייקט מורכב בעבודה.

בלעדי אותה "תחתית" כל מילוי יחזיק בדיוק חמש דקות (או שעות, או ימים). מצאנו אהבה, אבל בבסיס, בתוכנו, אנחנו ממשיכים להרגיש לא אהובים, כי ללא תשתית תואמת, ללא "תחתית" של אהבה עצמית, המילוי לא יחזיק מעמד, ולא באמת יספק את החוויה שאנו כמהים לה.

אפשר לעשות תואר ראשון ותואר שני ושלישי, אבל ללא תשתית פנימית של הערכה עצמית לא באמת נחוש ראויים או מוערכים. אפשר להרוויח הרבה מאוד כסף, אבל ללא תשתית פנימית של אותה הערכה עצמית לא נחוש אף פעם מספיק טובים ומוצלחים. 

בונים את התשתית

בכל תהליך פנימי שמכוון לשלמות פנימית – עוסקים בייצור "תחתית" ל"בור": ביסוס של תשתית פנימית שכאשר היא תפגוש ביטויים של אהבה שמגיעים מאדם אחר – היא תספק לנו תחושה שלמה של אהבה. תחושה של מלאות ושלמות – תחושה דומה לזו שהיתה לנו פעם ונעלמה לה.

בתהליך שכזה מתחילים להיגמל לאט לאט מההתמכרות לביטויים חיצוניים של החוויה: מזהים את ביטויי התלות, מסכימים לוותר עליהם, מתחילים לסמוך על משאבי הנפש הפנימיים, על החוסן האישי – ובהדרגה יוצרים מרכז פנימי עצמאי, חזק ובלתי תלוי. בנחישות, בהתמדה ובאומץ.

כאשר ל"בור" כבר יש "תחתית" – אתה יודע בתוך תוכך שאתה אהוב, אתה מאמין שאתה אהוב וגם מרגיש אהוב על ידי הסובבים אותך. הספקות נעלמו. ועכשיו – כבר אין דליפות, כבר אין בזבוז אנרגיה וכבר אין סימני שאלה. יש סנכרון מלא בין החוויה הפנימית לחיצונית. יש שקט פנימי, יש שלווה. יש כאלה שקוראים לזה אושר.