מאמרים

בּוֹר עִם תַּחְתִּית "יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב?"(מיכה שטרית.

אנחנו נוסעים לתומנו בדרך סלולה, ואז פתאום בלי אזהרה מוקדמת, מגיעים לקטע של בוץ. הוא תופס אותנו באמצע הנסיעה המהירה, ולמרות שאנחנו רוצים להמשיך בדרך,

בואו נסתכל על כמות הזמן והאנרגיה שאנחנו מנתבים לעבודת ניקיון של משקעי העבר. לא משנה אם זה נעשה בתהליך של אימון אישי, פסיכותרפיה, דמיון מודרך

"…כמו אבן כבדה, מונחת על אוצר, כדי להזיז אותה, אשיר לה מנגינה שקטה ואחכה…"(אביתר בנאי בשיר 'אב הרחמן')   אנו חיים בתוך תפיסת עולם שמעודדת

תחושה של מסכנות וקוֹרבּנוּת היא בור עם שוליים חלקלקים שאפשר ליפול אליו בקלות רבה. אין אדם שלא פגש בשלב כזה או אחר את השוליים החלקלקים

לצד האתגר הלא פשוט של יציאה מ"בור הקוֹרבנוּת", ניצב האתגר של איך לא ליפול לעמדה של "אני אשם" כאשר האדם שלצדנו נופל לבור הקורבנות. עם כל

"עם כוס ורקיק אפשר להמתיק אין קץ לבריחות זה לא נעלם רק רחוק או נרדם וכואב אבל פחות" יהונתן גפן מול כאב כולנו מתכווצים. זה קורה לנו באופן

הבטחנו שהשמש תשקע בערב "הבטחנו שהשמש תשקע בערב ובבוקר יחזור שוב האור, הבטחנו שהגשם ירד בחורף ועם שחר תשיר הציפור." נתן זך כאשר אדם משתנה שינוי פנימי

למה זה *טוב* שיש לנו דפוסים? אף אחד מאתנו לא אוהב את הדפוסים שלו. לא את הנטייה להלקאה עצמית, או לקורבנות. לא את הביקורתיות כלפי

מַה אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁיֵּדְעוּ עָלֶיךָ לכל אחד מאיתנו היה רגע מסוים בחיים בו הוא החליט באופן לא מודע ש"אסור" לו להיות משהו. שאם הוא

אַהֲבָה שְׁלֵמָה "…היא היתה זו שאמרה לי: "את לא מאמינה, אליזבת, שבכל אחד מאיתנו קיים היטלר?". היא ואני הבנו בגיל צעיר מאוד שאם אנחנו רוצים

לִבְלוֹע כָּל יוֹם מָנָה קְטַנָּה שֶׁל רַעַל אחד הדברים שכל אדם כמה לו זה לאהוב את עצמו; לבסס חוויה פנימית של אהבה והערכה, חוויה עצמאית

והרשוּת נתוּנה הכמיהה העמוקה ביותר שלנו, כילדים, היתה שתהיה לנו רשות; רשות להיות בדיוק מי שאנחנו בכל רגע נתון. רשות להעדפות שלנו, לנטיות הטבעיות שלנו,

יש בור שאנחנו נופלים אליו שוב ושוב. נופלים, נחבלים, מתאוששים, ממשיכים ללכת – ונופלים אליו שוב. הבור הזה הוא הציפייה שהאדם שנמצא מולנו ישתנה כדי