מאמרים

בּוֹר עִם תַּחְתִּית "יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב?"(מיכה שטרית.

יש בור שאנחנו נופלים אליו שוב ושוב. נופלים, נחבלים, מתאוששים, ממשיכים ללכת – ונופלים אליו שוב. הבור הזה הוא הציפייה שהאדם שנמצא מולנו ישתנה כדי

זְהִירוּת, סַכָּנַת הִתְחַפְּרוּת אנחנו נוסעים לתומנו בדרך סלולה, ואז פתאום בלי אזהרה מוקדמת, מגיעים לקטע של בוץ. הוא תופס אותנו באמצע הנסיעה המהירה, ולמרות שאנחנו

הַדְּפוּס שֶׁיִּצָּרֵב בִּי מָחָר בַּבֹּקֶר בואו נסתכל על כמות הזמן והאנרגיה שאנחנו מנתבים לעבודת ניקיון של משקעי העבר. לא משנה אם זה נעשה בתהליך של

"…כמו אבן כבדה, מונחת על אוצר, כדי להזיז אותה, אשיר לה מנגינה שקטה ואחכה…"(אביתר בנאי בשיר 'אב הרחמן')   אנו חיים בתוך תפיסת עולם שמעודדת

לְוַתֵּר עַל עֶמְדַּת הַקָּרְבָּן תחושה של מסכנות וקוֹרבּנוּת היא בור עם שוליים חלקלקים שאפשר ליפול אליו בקלות רבה. אין אדם שלא פגש בשלב כזה או

לְוַתֵּר עַל עֶמְדַּת הָאַשְׁמָה לצד האתגר הלא פשוט של יציאה מ"בור הקוֹרבנוּת", ניצב האתגר של איך לא ליפול לעמדה של "אני אשם" כאשר האדם שלצדנו נופל

כּוֹאֵב אֲבָל פָּחוֹת "עם כוס ורקיק אפשר להמתיק אין קץ לבריחות זה לא נעלם רק רחוק או נרדם וכואב אבל פחות" יהונתן גפן מול כאב כולנו מתכווצים. זה

הִבְטַחְנוּ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע בָּעֶרֶב "הבטחנו שהשמש תשקע בערב ובבוקר יחזור שוב האור, הבטחנו שהגשם ירד בחורף ועם שחר תשיר הציפור." נתן זך כאשר אדם משתנה שינוי פנימי

לָמָּה זֶה *טוֹב* שֶׁיֵּשׁ לָנוּ דְּפוּסִים? אף אחד מאתנו לא אוהב את הדפוסים שלו. לא את הנטייה להלקאה עצמית, או לקורבנות. לא את הביקורתיות כלפי

מַה אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁיֵּדְעוּ עָלֶיךָ לכל אחד מאיתנו היה רגע מסוים בחיים בו הוא החליט באופן לא מודע ש"אסור" לו להיות משהו. שאם הוא

אַהֲבָה שְׁלֵמָה "…היא היתה זו שאמרה לי: "את לא מאמינה, אליזבת, שבכל אחד מאיתנו קיים היטלר?". היא ואני הבנו בגיל צעיר מאוד שאם אנחנו רוצים

לִבְלוֹע כָּל יוֹם מָנָה קְטַנָּה שֶׁל רַעַל אחד הדברים שכל אדם כמה לו זה לאהוב את עצמו; לבסס חוויה פנימית של אהבה והערכה, חוויה עצמאית

וְהָרָשׁוּת נְתוּנָה הכמיהה העמוקה ביותר שלנו, כילדים, היתה שתהיה לנו רשות; רשות להיות בדיוק מי שאנחנו בכל רגע נתון. רשות להעדפות שלנו, לנטיות הטבעיות שלנו,

הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר כעס הוא תגובה טבעית ונורמלית שעולה אצל כל אדם באשר הוא. לא יהיה נכון לנסות לדכא כעס, להתכחש אליו, או להלקות את עצמנו